סוגית המאמר ב7 לילות:
יש עוד פן של הליהוק: עופר שכטר ומלי לוי לא רק שלא מוכשים קהל, אלא גם מרתיעים קהל שחושב על עצמו כ"איכותי" ולא ילך לסרט בו הם ישחקו בגלל שהוא חושב שהיה ברמה נמוכה, אפילו עם הוא זכה בפרס בפסטיבל ירושלים.
ראיתי את בוראט ברב חן גבעתיים בשעה 20:00. אולי בגלל השעה, אולם 1 הגדול היה בקושי רבע מלא. חצי או אולי יותר מהקהל היה ילדים רעשנים בגיל בית ספר יסודי, שאני מקווה שנפשם הרכה לא הושחתה מכמה בדיחות בסרט הזה…
הסרט ללא ספק מצחיק מאד. באתי עם ציפיות גבוהות ועם הרבה שעות הייפ באינטרנט, ועדיין הוא הצליח להפתיע ולהצחיק אותי בלא מעט בדיחות.
ובכל זאת, חייב מילת ביקורת: הסרט "המצחיק בכל הזמנים" זה לא. אולי זה היה בגלל הקהל הדליל, אבל למרות שצחקתי לא מעט, כמעט ולא מצאתי את עצמי על הרצפה מצחוק (חוץ מסצנה אחת מרכזית שהיתה שיא של גרוטסקיות וטעם רע – ומי שראה יודע – שבה פשוט היו לי דמעות בעיניים מרוב צחוק).
המינון בין קטעי "מעבר" מבוימים לבין ראיונות קצת הפתיע אותי לרעה. אני ציפיתי שהרוב הגדול של הסרט יהיה ראיונות וקטעים "אותנטיים", אבל זה לא כך. יש יותר מדי סצנות קומיות מבוימות (בינו לבין שותפו למסע) – ועל אף שהן ברובן מצחיקות, השוס של בוראט זה ההיתקלות באמריקאים תמימים.
וגם בהיתקלויות האלה, איכשהו הרגשתי שהוא לא הגיע למלוא החדות שאפשר היה. על אף שהיו שם כמות נאה של קטעים מסוג של "איך לעזאזל יש לו אומץ לעשות את זה?" ציפיתי לקצת יותר. לא היתה אף סצנה שהגיעה לרמה של "זרוק את היהודי לבאר" למשל. העניין של חשיפת הצביעות האמריקאית שמקבל כל כך הרבה הייפ לגבי הסרט הזה, הרגיש לי קצת פושר ביחס לציפיות שלי (אם כי עדיין היה שם לא מעט). הרגשתי שהוא הלך יותר לכיוון של הצחקות מאשר לכיוון של סאטירה פוליטית או חברתית. אז גם צחוק זה טוב, אבל קיוויתי ליותר.
בסך הכל אחלה סרט – מצחיק מאד ומומלץ מאד. אבל לדעתי יכל להיות עוד יותר טוב.
אוקיי, חזרתי עכשיו מהקרנת טרום בכורה של בוראט, ואני ממלא את ההוראות של יאיר כמו חייל טוב:
זו הייתה הקרנה של 20:20 ב"סינמה סיטי". האולם היה מלא לחלוטין. נדמה לי שהיה יותר קהל מבוגר מצעיר (שסביר להניח הגיע להקרנות המאוחרות יותר).
אשר לסרט עצמו – אחרי כל ההייפ וכל הראיונות שראיתי וההיכרות שלי עם הדמות (כשהייתי צופה ב"עלי ג'י" הייתי מחכה רק לבוראט), היו לי ציפיות גבוהות, ואני שמח שהן לא נכזבו. הסרט היה מצחיק עד כאב בטן קשה.
למעשה, עשיתי טעות גסה הערב – אכלתי פופ קורן בזמן הצפייה בו, וזה כמעט עלה לי בחיי. מרוב צחוק כמעט נחנקתי – יותר מפעם אחת.
אוקיי, ספוילר כללי לסרט מכאן ואילך – שונאי הספוילרים הישמרו!
יש הרבה רגעים מאד מאד מצחיקים – סצינת הפתיחה שמציגה את הנפשות הפועלות, כל הסצינה ההזויה במופע הרודיאו, ארוחת הערב שבה הוא למד נימוסי שולחן, המרדף החי אחרי פמלה אנדרסון, ראיון הטלוויזיה ועוד ועוד ועוד, אבל אני חייב לציין שהסצינה במלון עם המפיק והמכות הייתה אולי הדבר הכי מצחיק, מופרע, הזוי ודוחה שראיתי בחיי. אין ספק שלעולם לא אשכח אותה. לעולם…
בלי שום קשר נחמד לראות שאנשים מגיבים תחת השם הירו נאקאמורה מה שאומר שהפתעת העונה או להיט העונה באמריקה Heroes הגיע גם לארץ ?